ברקע מתנגן לו שיר ברוסית של דימה בילן…כהשראה…כמה דקות לפני שחשבתי לשבת ולכתוב כאן פוסט.
ותוך כדי נזכרת בשאלה ששאלו את בעלי היום,
מה המוצא של אביו, שאני מרגישה איך בתשובה שלו,
עוברת בי תחושה של שביעות רצון.
למדו אותי בבית לא לדבר שפה שאינה עברית,
במילים אחרות, לא לדבר את השפה הרוסית ליד מי שלא דובר אותה,
כדי למנוע מהשני הרגשת אי נוחות, מהשפה הזרה עבורו.
עלינו מטג'יקיסטאן ולכן גם המנטליות שלנו מושפעת מהסביבה הזאת, שהיא שונה מהמנטליות הישראלית, לכן אף פעם לא יכולתי להרגיש ולומר על עצמי שאני ישראלית…
אז למרות המנטליות והשפה…
מה שעזר לי מאוד להתחבר אל אמי, בעלי, היא עצם העובדה, שהוא מחצית רוסי, כל פעם שהייתי מגיעה אל הבית של סבא שלו או כשהייתי בחברת אביו, הרגשתי בנוח, הרגשתי בבית, שאני יכולה חופשי לדבר את השפה עליה גדלתי בבית ואני גם יכולה להרגיש בנוח כשבעלי נמצא בסביבת משפחתי שדוברת את השפה הרוסית, כי השפה אינה זרה לו והוא מרגיש בנוח איתה.
בימינו מאוד מעודדים את העירוב בין העדות השונות, גם אם הן מאוד קיצוניות, האחת ביחס לשנייה, בתפיסות והגישות.
מה שחשוב לי להמליץ לכל אחד, לאור המגמה של היום, לא משנה עם איזה עדה אתם מתחתנים, אלא משנה אם אתם מרגישים נינוחים, מרגישים בבית, בסביבת המשפחה של בן הזוג שלכם, אם אתם מתחברים למנטליות שבה הוא גדל.
שהחינוך והאמונות שלכם לא מתנגשים אלא משלימים.
המשפחה של אמי מקסימה משני הצדדים, הקבלת פנים, הערכים וכך גם חשוב שאתם תרגישו, לצד בן זוגכם ומשפחתו.
שני אנשים יכולים להתחבר ביתר קלות, ככל שיש ביניהם, יותר ויותר דברים משותפים.
שבוע נפלא לכולם,
יעל בוטילקוב – יועצת זוגית ומרצה לזוגיות.